מפת האתגרים הלאומיים

עשרת האתגרים הלאומיים של ישראל, נכון ל־2026

מיפוי מתמשך של הצרכים הציבוריים ושל המענה הקיים להם.

לבקשה לסטארטאפיםמפת האתגרים

מדינה שלמה קונה פתרונות, ואף אחד לא מפרסם את רשימת הבעיות

המידע קיים - הוא פשוט מפוזר בין מערכות שלא מדברות זו עם זו, ובנוי לפקידים ולא ליזמים. יזם שרוצה לבנות משהו שהמדינה תקנה משלם את המחיר בשלושה מקומות:

הביקוש מפוזר

התקציב במערכת אחת, המכרזים בשנייה, דוחות הביקורת בשלישית, העמותות הפועלות ברביעית. אף אחד לא מחבר ביניהן, ולכן אין תמונה של בעיה אחת.

הכרזה אינה תקציב

החלטת ממשלה עושה כותרת, ולא תמיד תקנה תקציבית. אפשר לרדוף חודשים אחרי יעד מוצהר ולגלות שמעולם לא עמד מאחוריו כסף בפועל.

דלתות סגורות מראש

תמיכות לפי סעיף 3א פתוחות למוסדות ציבור בלבד. חברה מסחרית שקוראת קול קורא כזה קוראת משהו שהיא לא זכאית להגיש אליו - וזה לא כתוב בשום מקום נגיש.

מה המערכת עושה

1

מחברת את השרשרת הבירוקרטית לכרטיס אחד

החלטת ממשלה ← תוכנית עבודה ← תקנה תקציבית ← מסלול רכש ← ספק. כל אתגר מוצג עם כל החוליות במקום אחד, כולל קישור למקור.

2

מסמנת כסף קשיח בלבד

תג הכסף הקשיח ניתן רק כשקיימת תקנה מאושרת עם הקצאה בפועל, נמשכת חיה ממפתח התקציב. הצהרה בלי כיסוי לא מקבלת אותו.

3

מתרגמת מדדי תפוקה למדדי תוצאה

המדינה מודדת שעות טיפול ומספר משתתפים. כל כרטיס מציג לצד זה את מדד התוצאה שאפשר למכור - וזה בדיוק ההבדל בין הפעלה ידנית לפתרון טכנולוגי.

4

אומרת מראש מי רשאי להגיש

כל מסלול מסומן פתוח או סגור לחברות מסחריות, לפני שמישהו משקיע שבועות בהכנת הגשה שתיפסל על הסף.

הכלל שמנחה את הדירוג: רוויה בשטח נקראת הפוך. ארבע עמותות מבוססות באותו תחום הן אזהרה ליזם, לא אישור. השיטה מפורסמת במלואה, כולל הסף המדויק של כל דירוג.

בקשה לסטארטאפים

עשר בעיות ציבוריות שיש מאחוריהן תקציב מאושר לשנת 2026. לכל אחת יש הסבר על מה שבור ולמה זה תקוע, ומאחוריו כרטיס מלא עם התקנות, הראיות, השחקנים בשטח והמסלולים הפתוחים.

בריאות

המתנה של חודשים לטיפול נפשי

מטפלת מקשיבה למטופל בפגישהההמתנה נמדדת בחודשיםהסבר מצולם · 2:10

מאז 2015 כל אזרח בישראל זכאי לטיפול נפשי דרך קופת החולים. בפועל, מי שפונה היום מקבל תור בעוד חודשים. הביקוש זינק אחרי אוקטובר 2023 וההיצע כמעט לא זז - מספר המטפלים בקהילה נשאר בערך כפי שהיה, ושיעור המדווחים על מצוקה נפשית עלה בחדות.

הכשל אינו חוסר כסף אלא חוסר מבנה. האחריות הביטוחית הועברה לקופות בלי שנבנה מערך מטפלים מקביל, ומבקר המדינה מצא שגם אחרי המלחמה לא גובשה תוכנית לאומית מסודרת. הכסף שכן זורם הולך לאשפוז ולמרכזי חוסן - מענה לשלב שבו כבר מאוחר.

אנחנו מחפשים מי שיקצר את הזמן מהפנייה הראשונה למגע אנושי ראשון: ניתוב חכם בין נותני שירות, מענה דיגיטלי מדורג שמסנן ומכין לפני התור, וכלים שמאפשרים למטפל אחד להגיע ליותר אנשים בלי לוותר על איכות. מי שיידע למדוד את זה בימים, ולא בשעות טיפול שנרכשו, יש לו מה למכור.

לכרטיס האתגר המלא

חינוך

תלמידים נושרים בלי שאף אחד סופר אותם

כיתה ריקה עם שולחנות וכיסאותנשירה סמויה - בלי מספרהסבר מצולם · 2:05

הנשירה הגלויה בחטיבה העליונה עומדת על כ־4%, והיא לא הבעיה. הבעיה היא הנשירה הסמויה - תלמיד שנמצא פיזית בכיתה ומזמן כבר לא שם. אין לה מספר, מפני שאין מנגנון ארצי שמודד אותה.

האיתור נשען על דיווח ידני של צוותי חינוך עמוסים ועל שיקול דעת של יועץ שמכיר מאות תלמידים. יחידות קידום הנוער מתוקצבות בהשתתפות הרשות המקומית, כך שדווקא הרשויות עם הצורך הגדול ביותר מתקשות לממש את התקציב. הפער בשיעורי הנשירה בין אשכול 1-3 לאשכול 8-10 עומד על פי 3.4, והוא מתרחב.

אנחנו מחפשים מי שיהפוך את האיתור לשיטתי: זיהוי מוקדם מתוך נתונים שכבר קיימים ברשות - נוכחות, ציונים, אירועי משמעת, מעברי מסגרת - ומערכת שמפנה תשומת לב אנושית לאן שהיא באמת נדרשת. היעד אינו כמה תלמידים טופלו, אלא כמה זוהו לפני שנשרו.

לכרטיס האתגר המלא

רווחה

קשישים שהמערכת לא יודעת שהם לבד

אדם מבוגר מביט מהחלוןשליש מבני 65+ מדווחים על בדידותהסבר מצולם · 2:15

כשליש מבני 65 ומעלה מדווחים על תחושת בדידות, וכרבע מהם חיים לבד. עד 2040 אוכלוסיית בני 75 ומעלה צפויה לגדול פי 1.6. זו אינה תחזית שמותנה בכלום - מדובר באנשים שכבר נולדו.

התקציב קיים ומחולק בין מאות רשויות ועמותות, אבל כמעט כל מענה מופעל רק אחרי שהקשיש או משפחתו פנו. מי שהכי מנותק הוא בדיוק מי שלא יפנה, ולכן הוא נשאר מחוץ לרדאר. אין שכבה ארצית שמחברת בין המפעילים המקומיים, ואין מדידה אחידה שמאפשרת להשוות ביניהם.

אנחנו מחפשים מי שיהפוך את האיתור לאקטיבי: זיהוי ניתוק מתוך נתונים שכבר קיימים ברשות ובקופה, מודל שמגיע אל האדם במקום לחכות לו, ותשתית משותפת למפעילים המקומיים. המדד אינו כמה מפגשים התקיימו, אלא כמה אנשים מנותקים אותרו ביוזמת המערכת.

לכרטיס האתגר המלא

דיור

שוכרים לטווח ארוך בלי מסלול

בניין מגורים רב קומות1.5 מיליארד ₪ לסיוע בשכר דירההסבר מצולם · 2:30

41% ממשקי הבית בגילי 25-34 שוכרים, ו־28% מוציאים יותר משלושים אחוז מההכנסה על דיור. המדינה מעבירה כמעט מיליארד וחצי שקלים בשנה לסיוע בשכר דירה - תשלום חודשי שמחזיק אנשים מעל המים ולא משנה דבר במבנה השוק.

כמעט כל שאר הכלים מכוונים לרכישה. בין ההגרלה למסירת המפתח חולפות שנים, בשל תלות בפיתוח תשתיות ובקצב הבנייה, ורשות מקרקעי ישראל שולטת בצוואר הבקבוק. שוכר לטווח ארוך פשוט אינו קטגוריה שהמערכת יודעת לתכנן עבורה.

אנחנו מחפשים שני דברים: מי שיקצר את הזמן מקרקע לאכלוס - כלי תכנון ובקרה שמורידים חודשים מהתהליך ושקיפות על מלאי והתקדמות - ומי שיבנה מוצר אמיתי לשוכר הארוך, כולל מודלים של שכירות מוסדית. המדד אינו כמה יחידות שווקו, אלא כמה משקי בית ירדו מתחת לשליש מההכנסה.

לכרטיס האתגר המלא

תחבורה

יישובים שאי אפשר לצאת מהם

תחנת אוטובוס בצד דרך כפריתפי 2.3 זמן נסיעה לעבודההסבר מצולם · 2:00

יותר מארבעה מיליארד שקלים בשנה זורמים להפעלת תחבורה ציבורית. 22% מתושבי הפריפריה עדיין ללא תחנה במרחק הליכה, וזמן הנסיעה לעבודה בתחבורה ציבורית ארוך פי 2.3 מנסיעה ברכב פרטי.

הסיבה נמצאת במודל התקצוב: המדינה משלמת על קילומטר־שירות. קו דליל בפריפריה מייצר מעט קילומטרים ולכן נשאר לא כדאי להפעלה, בעוד עלויות התפעול עולות בקצב דו־ספרתי ועדכון התקציב מפגר אחריהן. אף אחד לא משלם על נגישות שנוצרה.

אנחנו מחפשים מי שימדוד נגישות אמיתית - כמה תושבים מגיעים ליעד מרכזי בתוך 45 דקות - ומי שיוריד את עלות התפעול לקילומטר: תכנון קווים לפי ביקוש אמיתי, מודלים גמישים ליישובים דלילים, ואופטימיזציה תפעולית. מי שמביא מדד תוצאה למכרז שמתומחר בתפוקה משנה את כללי המשחק.

לכרטיס האתגר המלא

תעסוקה

הכשרות מקצועיות שלא מגיעות לעבודה

עובדים בסדנת הכשרה מקצועיתכ־18,000 משרות פנויות בבריאות ורווחההסבר מצולם · 1:50

המחסור החריף ביותר בכוח אדם נמצא דווקא בבריאות, ברווחה ובחינוך - התחומים שבהם המדינה עצמה היא הקונה. בענף הבריאות והרווחה כ־18,000 משרות פנויות, השיעור הגבוה במשק.

יש תקציב הכשרה, והוא מתוקצב לפי שעות לימוד ולפי מספר משתתפים. מה קרה אחרי הקורס כמעט אינו נמדד. המסלולים מפוזרים בין שירות התעסוקה, משרד הכלכלה וגופים נוספים, בלי יעד כמותי אחוד ובלי מעקב אחר השמה בפועל.

אנחנו מחפשים מי שייקח אחריות על התוצאה ולא על הפעילות: הכשרה שמתומחרת לפי השמה בפועל ולפי שמירה בעבודה אחרי שנה, התאמה בין מוכשר למעסיק, וליווי בחודשים הראשונים. זה מודל עסקי שונה לחלוטין - והוא כבר אפשרי בתוך המסלולים הקיימים.

לכרטיס האתגר המלא

בריאות

זקנים שעוברים למוסד כי אין מענה בבית

יד אוחזת ביד של אדם מבוגרהמערכת רואה אותו כשכבר מאוחרהסבר מצולם · 2:35

כמעט כל זקן בישראל מעדיף להישאר בביתו. התקציב מספר סיפור אחר: מיליארד ושבע מאות מיליון שקלים הולכים לרכש אשפוז סיעודי ועוד מאות מיליונים לקניית שירותים, בעוד התשתית שמאפשרת להישאר בבית מתוקצבת בערוץ נפרד ונמדדת בנפרד.

המשפחה נדרשת להרכיב את המענה בעצמה מול שלושה גופים שלא מדברים ביניהם: ביטוח לאומי קובע את דרגת הסיעוד, קופת החולים אחראית על הטיפול הרפואי, והרשות המקומית על כל השאר. הביקורת מצאה שאין גורם שמחזיק את רצף הטיפול, ולכן המערכת פוגשת את הזקן רק כשהוא כבר מידרדר.

אנחנו מחפשים מי שיזהה הידרדרות לפני האשפוז ולא אחריו: ניטור ביתי שמייצר התרעה מוקדמת, שכבה שמחברת את שלושת הגופים סביב אותו אדם, וכלים שמותחים את שעות הטיפול שכבר אושרו. המדד שמעניין הוא כמה זקנים נשארו בבית, לא כמה מיטות נרכשו.

לכרטיס האתגר המלא

חינוך

סל טיפולים שאין מי שיספק

מבוגר וילד יושבים יחד ליד שולחןכמעט כל התקציב - שעות סייעתהסבר מצולם · 2:20

תיקון 11 לחוק החינוך המיוחד היה רפורמה אמיתית: הבחירה עברה להורים, והתקצוב הפך לסל אישי שנלווה לתלמיד. חמישה מיליארד וחצי שקלים עומדים מאחורי זה - וכמעט כולם מרוכזים בשעות סייעת, כלומר בכוח אדם ידני.

הזכאות נקבעת בוועדה, אבל המימוש תלוי בהיצע מקומי של קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק ופיזיותרפיסטים - היצע שלא גדל בקצב שהחוק הניח, בעיקר בפריפריה. התוצאה היא סל שנקבע על הנייר ומנוצל חלקית, בלי שאף אחד מודד את הפער.

אנחנו מחפשים מי שינהל את הסל האישי מקצה לקצה: התאמה בין זכאות לבין היצע זמין, מדידה של שיעור המימוש בפועל, ומענה מרחוק היכן שאין מטפל בטווח נסיעה. ברגע שהמדד יעבור משעות שאושרו לשעות שניתנו, ייפתח כאן שוק.

לכרטיס האתגר המלא

חינוך

מורים שעוזבים אחרי שהמדינה הכשירה אותם

מורה מלמדת מול כיתהכ־40% עוזבים בחמש שניםהסבר מצולם · 1:55

המדינה מוציאה קרוב למיליארד שקלים בשנה על הכשרת מורים ועל השתלמויות. כארבעים אחוז מהמורים החדשים עוזבים את ההוראה בחמש השנים הראשונות. שני המספרים האלה מופיעים בשתי מערכות שונות, ואף אחד לא מחבר ביניהם.

מבקר המדינה מצא שלא נבנה מנגנון לחיזוי הצורך במורים לפי מקצוע ולפי אזור. בלי תחזית כזו ההכשרה אינה מכוונת לאן שנוצר החוסר - והחוסר מתרכז דווקא במתמטיקה, במדעים ובאנגלית, ודווקא בפריפריה.

אנחנו מחפשים מי שיבנה את שכבת התחזית ואת שכבת השימור: מודל שמנבא היכן ייפתח פער בשנתיים הקרובות, וכלים שמחזיקים מורה חדש בשנה הראשונה - ליווי, הפחתת עומס אדמיניסטרטיבי, והתאמה נכונה בין מורה למסגרת. המדד הוא מי נשאר בכיתה, לא כמה קיבלו תעודה.

לכרטיס האתגר המלא

רווחה

אלימות במשפחה מטופלת רק אחרי ההסלמה

דלת פתוחה בחדר חשוך עם אור נכנסאושרה, יושמה חלקיתהסבר מצולם · 2:25

התוכנית הלאומית למאבק באלימות במשפחה אושרה ותוקצבה. מבקר המדינה מצא שמרכיבים מרכזיים בה לא יושמו במלואם ושהתיאום בין הגופים נותר חסר. כ־155 מיליון שקלים מרוכזים היום בתקנה של ועדה בין־משרדית - כסף שעדיין לא תורגם למענה בשטח.

האחריות מתחלקת בין רווחה, בריאות, משטרה וחינוך, וכל גורם רואה חלק מהתמונה. אין מי שמחזיק את המשפחה כולה. הזיהוי נשען כמעט תמיד על פנייה של הקורבן או על דיווח נקודתי, ולכן המשאבים מופעלים בשלב שבו הנזק כבר נגרם.

אנחנו מחפשים מי שיבנה את שכבת החיבור: מערכת שמאפשרת לארבעה גופים לראות תמונה אחת סביב משפחה אחת, בתוך גבולות החוק והפרטיות, וכלים שמזהים דפוס הסלמה מוקדם. המדד הוא כמה מקרים זוהו לפני ההסלמה, לא כמה מטופלים נרשמו.

לכרטיס האתגר המלא

רוצים לראות את כולן עם התקציב, הדחיפות והרוויה זו לצד זו?

למפת האתגרים המלאה